השוליה מפתח תקווה שהפך לאחד מעמודי התווך של ענף היהלומים

מן הקומה ה- 16 של בורסת היהלומים ברמת גן נשקף מראה מרהיב עין. הנוף האופקי המשעמם של תל אביב משתנה והולך, פה ושם צצים מגרדי שחקים ובנינים רבי קומות. יש סמליות בנוף זה. גם בחיים בודדות הדמויות הבולטות של פני השטח ומתנשאות מעליו כמגרדי-שחקים. סמליות זו מתאימה מאין כמוה למר אריה מולדבסקי, האיש שהחל את דרכו כשוליה במפעל מכני בפתח-תקוה ומהווה כיום את אחד מעמודי התווך של ענף היהלומים בישראל. המבקר במשרדים המרווחים והמהודרים של חברת האחים מולדבסקי מגלה להפתעתו כי הפריט היחיד שאינו מתאים לאוירה המפוארת היא... מר אריה מולדבסקי עצמו. תוסס ונמרץ, מדבר במהירות, בתנועות ידיים טיפוסיות, משלב בשיחתו ביטויים באנגלית ובאידיש ומזרים את איש שיחו חמימות יהודית אמיתית -נדמה כאילו צר לו המקום, כאילו לא נוח לו בריפוד המהודר, בשטיחים, בריהוט היקר. ברור למעלה מכל ספק כי המשרדים הללו אינם אלא כתובת, מקום מפגש ואהבתו האמיתית - ליהלומים הנוצצים, ויותר מכך של מר מולדבסקי שמורה למקצועו לאנשים המגלגלים בהם.
מר מולדבסקי הינו הדגם הישראלי של ''סלף מייד מן'', אדם ש''עשה'' את עצמו בכוחות עצמו בלבד.
בשנות השלושים בהיותו בן 14, לא היה אלא שוליה במפעל שעסק, בין היתר, בעבודות הרכבה מיכניות במפעל היהלומים של רוזנברג ודסקל. מגע שטחי זה קבע את גורלו לשנים הבאות, הוא התקבל לעבודה במפעלו של יהלומן בלגי, סם מויד, שנחשב בר-סמכא בליטוש אבנים גדולות ובעבודה בהיקף גדול מן המקובל במפעלים הקטנים דאז. לאחר חצי שנה של לימוד וגלוי סודות המקצוע - התקדם מר מולדבסקי למעמד של ''שותף'' - הוא עיבד יהלומים וההכנסה מהם התחלקה בינו לבין סם מויד שווה בשווה.
בשנת 1941 נחתם הסכם שותפות בין מר מויד לבין ''יהלומי ת''א'', ומר מולדבסקי נתמנה באופן טבעי למנהל העבודה ולמדריך לשוליות, והוא אז בן 16 בלבד. בשנת 1948 הקים עם אחיו את חברת האחים מולדבסקי בע''מ שהעסיקה 20 פועלים, ועשר שנים לאחר מכן כבר הוכפל היקף המפעל. בשנת 1967 נחנך בנינה בן 6 הקומות של החברה בגבעתיים, והיקף הייצור שלה מגיע כיום לכ- 45 מיליון דולר לשנה, כשהיא מעסיקה 150 עובדים.
מכל האמור עד כאן מצטיירת דמותו של איש עסקים קשוח ומנוסה, השולט ברזי מקצועו, מגלגל כספים, מקיים קשרים בינלאומיים ומתקדם ללא הרף. ברם זהו רק צד אחד של התמונה. בצד השני עומד מר מולדבסקי האיש, מלטש היהלומים, השוליה בן ה- 14 שהקשר בינו לבין איל היהלומים המצליח הוא קשר רחוק למדי. אריה מולדבסקי האדם אינו רואה בפעילותו מסחר בלבד, ואינו מסתפק בצד הפיננסי. כמי שהתקדם בכל שלבי המקצוע וכמי שיצר את הונו ומעמדו במו ידיו, הוא יודע להעריך מגע אנושי ולהבין ללבם של ידידים וחברים למקצוע. כשהוא מדבר על ענף היהלומים אין הוא מתכוון לחדרים גדולים ומפוארים, כספות אטומות ומיליוני דולרים מחליקים מיד ליד. הוא מתכוון למשהו אחר, משהו שכמעט אבד עליו הכלח במשך השנים. הוא מתכוון לענף היהלומים בישראל, כמקצוע וכמקור פרנסה ליהודים, כגורם למשיכת הון והשקעות למדינה, כאמצעי - לא כמטרה. גולת הכותרת בעיניו היא המגע בין הסוחר ליצרן, בין היצרן לפועל, בין מרכזי הענף בארץ לאלו שבארצות אחרות. בעיותיו ולבטיו של הענף טורדים אותו ממנוחתו ואין הוא יכול להיות שווה נפש כאשר הוא מבחין בשגיאות, במחדלים, בכישלונות.
השקפותיו בנושאים אלו ברורות ומוצקות. אין הוא מוכן להשלים אם חוסר הבנה מקצועית, חוסר רצון טוב, זלזול בערכי המקצוע. המפעלים הבינוניים בענף - הוא אומר - אינם עומדים במאמץ ואינם מסוגלים להגיע להישגים מסיבות רבות, החל במיעוט אמצעים וכלה ביכולת מקצועית בלתי מספקת. המצב כיום בשוק היהלומים העולמי אינו ברור להם כל צרכו, כיום שולטים בשוק קונים גדולים, החולשים על שרשרות חנויות בעולם. הם מעוניינים באותם סוגי יהלומים שהביקוש להם גבוה במיוחד. אין הם אספנים - הם קונים ומוכרים, ומי שאינו מסוגל להציע להם את הסוגים המבוקשים אינו מסוגל למכור בהיקף רווחי.
המפעלים הבינוניים אינם עורכים סיקרי-שוק רציניים ואינם משתדלים לעמוד בדרישות. הם ''קופצים'' מנושא לנושא, מסוג יהלומים אחד למשנהו, והתוצאה שאינם מצליחים למכור יותר מ- 70% מהמלאי. ופרוש הדבר - התערערות הענף. יש בעיות אחרות. מפעלים רבים אינם מבינים שיש להפריד הפרדה מוחלטת בין משרד השיווק שלהם למערכת הייצור. לא ייתכן שהמשרד ינסה למכור את מה שהמפעל מייצר, כי אם להיפך: על המפעל לייצר את מה שהמשרד יכול למכור! יש להכיר את השוק, לדעת את הביקוש ולהרחיב את האופקים ללא הרף.
הפתרון היחיד למצב השורר כיום בענף הוא איחוד המפעלים הבינוניים לכמה מפעלים גדולים, שיוכלו לרכז כוחות מקצועיים בשדה הייצור והמכירה ולעמוד בדרישות. ענף היהלומים - אומר מר מולדבסקי - הוא ענף רגיש התובע יכולת מקצועית גבוהה. כשאנו מדברים על מכירה - עלינו לדעת לתמרן כראוי מבחינה פיננסית, ופירוש הדבר - לא להיות צרי עין ולא לנסות להרוויח תמיד עד הפרוטה האחרונה. מפעל חייב לייצר ולייצר, ללא הפסק, ויש למכור את התוצרת אפילו כאשר הרווח אינו גדול, ולעיתים - גם במחירי הפסד, שכן פעולה מהירה במחזור גדול תכסה על הפסדים ואילו הססנות, עמידה מרובה על מקח, הקפאת ''סטוקים'' במפעל מביאה להפסדים כבדים, להוצאות רבות ולדילדול מרצו של הענף כולו. יש לקנות, ללטש ולמכור ללא הרף, מבלי להסס ובלי להמתין שמא מחר תזדמן עיסקה טובה יותר.גם הקונים יכולים לפעול בינתיים, להתעניין באפשרויות אחרות ולגרום למפעל שהיסס להפסיד את ההזדמנות. במלה אחת: יש לאהוב את היהלום, אבל לא כדי להחזיק בו כי אם כדי לסחור בו.
ואם מדברים על אהבת המקצוע - הדבר משתקף - גם בטיב התוצרת. לא די בליטוש חסר-השראה, ה''פיניש'' של היהלום שונה אצל כל יצרן, ואתה יכול להבחין בכך בצורה בולטת. יצרן בעל-מקצוע, האוהב ומכבד את עבודתו - מפיק תוצאות מוצלחות באותם יהלומים גולמיים המצויים גם אצל מתחריו. וקיימת גם בעיית המיון. כידוע נמכרים היהלומים ב''חבילות'', הכוללת סוגים שונים וגדלים שונים. יצרנים רבים מנסים להכניס בחבילות שלהם כמה יהלומים מטיב פחות, בתקווה שלא יבחינו בכך, וכאשר נעשות עיסקאות במהירות - אין הקונים מבחינים בכך לעיתים. התוצאה - יצרנים כאלו מבריחים לקוחות ומוציאים שם רע לענף. מיון החבילה - אומר מר מולדבסקי - משקף את אופיו של הממיין ממש כמבחן פסיכולוגי. אדם הגון שאינו מנסה לקמץ יכין חבילות בעין יפה, ואדם אחר ינסה לרמות. מן הראשון יקנו תמיד, באמון מלא, ואילו השני יגרום לעצמו נזקים כבדים ויבאיש את ריחו של הענף כולו.
האמון ההדדי הוא הבסיס עליו משותת ענף היהלומים בארץ ובעולם. הדבר נובע מאופיו של הענף. יהלומן אינו יכול לטלטל עמו חבילות יהלומים מלוטשים בבואו לפגישות, או להחזיקם במשרדו כאילו היו תיקים וניירות משרדיים.
אי לכך מתבצעות העיסקות בין אנשים המכירים היטב זה את זה, והיכרותם יסודית ומעמיקה. כל יצרן וכל סוחר מטפח חוג לקוחות קרובים, הקונים ממנו בקביעות, וכל לקוח דואג לעמוד בהתחייבויותיו על מנת לצפות באמון ובמעמד. עיסקות נעשות לעתים קרובות בעל-פה, בהתחייבויות ובהבטחות, ויש להשקיע מאמצים להיות נכון גם להפסדים על מנת לא לערער כל זאת.
אשר ליחסים האישיים - מדגיש מר מולדבסקי כי יצרנים חייבים לראות בלקוחותיהם ידידים ממש, ולא קונים בלבד. עליהם להשקיע לעתים על מנת לחזק לקוח, לתמוך בו ולסייע לו לגדול - שכן בכך הם משקיעים עבור עצמם. עליהם לארח לקוחות מחו''ל ביד רחבה ולדאוג לכל מחסורם, ליצור עבורם תחושה של בית ולסלק כל הרגשת התנכרות והסתייגות. בה במידה עליהם לדאוג לעובדיהם, עליהם לעשות להכשרת כוח אדם מקצועי מעולה, להבטיח לפועלים ייצור סדיר ותחושה של אמון בעתיד במפעל. פועל היודע כי מעבידו אינו מנהל עסק-הימורים ומוכן להפסדים גם בתקופות שפל בלבד שהיצור ימשך - פועל כזה יתן תפוקה מצויינת, ויש לטפח אותו ולעודדו.

היריעה קצרה מכדי להכיל את כל מה שניתן לומר על ענף היהלומים ועל העוסקים בו. מותר, אולי, לומר כי מר אריה מולדבסקי, יצואן מצטיין לשנת 1969 - הינו דוגמא מאלפת ליהלומן שאינו מסתבך בגלגול כספים וניהול עיסקאות מוצלחות, כי אם שואף לבסס את הענף ולהגביר יציבותו, לתועלת העובדים בו ומשק המדינה כאחד. אם יהיו רעיונותיו לנחלת הכלל - אפשר מאוד שישראל תראה ברכה רבה בענף היהלומים שלה, ותיעשה למרכז בינלאומי גדול ומכובד לתועלת כולנו.


10.5.1970 הארץ