א. מולדבסקי זכה בתואר ''יצואן מצטיין'', אולם הדרך נמשכה 25 שנה...

הדרך מפתח-תקוה לירושלים כיום הינה בבחינת משחק ילדים. אולם לגבי אריה מולדבסקי התמשכה דרך זו לא פחות מעשרים וחמש שנים - שנים של תקוות, כשלונות, הישגים ובעיקר - עבודה, עבודה, עבודה...

למעשה אותה נסיעה אל בית נשיא המדינה מהווה גולת הכותרת בחייו של נער-יהלומים קטן שהפך ליהלומן גדול רוחב-אופקים, אשר הוכתר בתואר ''יצואן מצטיין'' בענף היהלומים לשנת 1968.

משוליאות לעצמאות

אריה מולדבסקי לא הגיע אל תעשיית היהלומים בדרך הקלה. הוא לא נולד למשפחת יהלומנים ואף לא למשפחה של בעלי הון. האמת היא, שכל ה''עסק'' התחיל בצורה צנועה ביותר. בשנת 1938 היה אריה נער פתח-תקוואי צעיר בן 16 שנה שחיפש ''איזה עבודה''. רצה המקרה ובאותו זמן פתחו צבי רוזנברג ואנטון דסקל את המלטשה הקטנה שלהם. ורצה גם המקרה שאריה הצעיר התגלגל לאותה מלטשה כאחד החניכים הראשונים במקצוע שאיש לא ידע אז ''כיצד אוכלים אותו''. הנה כי כן, כך בפשטות ובמקוריות נקשר גורלו של אריה בתעשיית היהלומים.
עם זאת, לא היה זה מקרה בלבד שאריה מולדבסקי טיפס ועלה והגיע לצמרת של תעשיית היהלומים הישראלית, כי כבר בצעדיו הראשונים בתעשייה התאהב אריה ביהלומים. הייתה זו אהבה עמוקה ממבט ראשון. הוא פשוט אוהב את הברק הטמון ביהלום. הוא מסוגל להסתכל ביהלום מלוטש והוא ''משוגע'' לליטוש טוב וקפדני, החושף את מלוא ''האש'' הטמונה באבן. כל חייו, מבוקר עד ערב, הוא מקדיש ליהלומים.
אין זה מפליא, איפוא, אם תוך תקופה קצרה חדר אריה הצעיר לנבכיה ולסודותיה של תעשיית היהלומים. הוא היה הפועל הראשון בארץ שהחל לעסוק בעיבוד אבנים גדולות וכבר בשנת 1940 ארגן את הקבוצה הראשונה לאבנים גדולות. בשנת 1941 שימש כבר כמנהל עבודה, וזמן קצר לאחר מכן נתקבל כשותף זוטר באחד המפעלים. מכאן ועד לעצמאות, היה צורך בקפיצה קלה יחסית בלבד.
אולם, לא איש כאריה יסתפק בכך שהוא סתם יצרן בין המון יצרנים אחרים. בדינמיות האופיינית לו, במסירותו, בחריצותו ובשקדנותו האופיינית הוא נרתם לחלום חייו: להרחיב את היקף הייצור, לשפר את איכות התוצרת ובעיקר - לשווק את היהלומים המלוטשים בכל רחבי העולם.
בכוח האיכות המעולה של תוצרתו, בעקשנות ללא גבול הוא רוקם מערכת מסועפת של קשרים עסקיים וחודר ופורץ לשווקים חדשים. מאמצים אלה נושאים פרי, לאחר מאבק קשה זוכה אריה להכרה מצד הסנדיקט ומובטחת לו אספקה סדירה של חומר גלם. השערים נפרצו ועתה הוא מסוגל להתמודד עם יצרנים רציניים יותר ולתפוס את המקום הראוי לו בתעשייה.

בזכות הבניין הנאה

תעודת ''יצואן מצטיין'' לא הוענקה לאריה מולדבסקי בזכות היותו יצואן היהלומים הגדול ביותר במדינה. אמנם, אין לזלזל כלל ועיקר בייצוא שהיקפו מגיע לכדי 8 וחצי מיליון דולר לשנה. אולם, יש בארץ יצואני יהלומים גדולים יותר. יתר על-כן, המפעל של ''אחים מולדבסקי'' נחשב כאחד הגדולים בארץ, ובכל זאת - יש גדולים ממנו.
מה היו, איפוא, הנימוקים להענקת תואר נעלה זה לאריה מולדבסקי דווקא? ולא פחות מכך - כיצד קרה שבחירה זו נתקבלה בהסכמה ובאהדה בכל חוגי הענף וכמעט שלא עוררה ריטונים וקנאה?
נראה כי דבריו של המפקח על היהלומים א. בן-זאב, שנאמרו בטכס חלוקת תעודות יצואן מוסמך, עשויים לשקף בצורה נאה את רוח הדברים: ''אפילו היה מולדבסקי מייצא יהלומים רק בדולר אחד, ראוי היה לקבל את התואר ''יצואן מצטיין'', ולו גם בזכות הבניין הגדול והנאה שהקים לשכן בו את מפעלו, ובזכות תנאי העבודה המשופרים שהעניק לעובדיו''.
הוסיף על כך נשיא הבורסה מ. שניצר, שהוא עצמו היצואן הגדול של יהלומים במדינת ישראל: ''מגיע לו. הוא משלנו, פשוט, בלי חוכמות, איש עבודה, טוב-לב, עוזר, לא קנאי. מה רוצים יותר?''.
מה בעצם הניע את אריה מולדבסקי להשקיע סכומי כסף עצומים בהקמת בניין מפואר למלטשתו? מה דחף אותו להיות בבחינת יוצר-דופן ונחשון, בתחום שלמרבה הצער מזלזלים בו יצרני יהלומים לא מעטים?
אומר אריה בתום-הלב האופייני לו: ''ראיתי בבלגיה בניינים יפים ומפוארים, והתמלאתי קנאה. חשבתי לעצמי: מדוע לא נבנה גם אצלנו בארץ מפעל שיהיה גם יפה לעין וגם נוח לעובדים?
על כך אפשר להוסיף גם הסבר ''פסיכולוגי'': אם אדם אוהב יהלומים, הרי זה רק טבעי שהוא יחשוב על משכן נאה לעיבוד היהלומים.
כך או כך, מפעל היהלומים של האחים מולדבסקי נחשב כיום למילה האחרונה בתעשיית היהלומים בעולם. ומה שחשוב יותר: הרבה יצרנים ישראליים הלכו בעקבותיו והקימו אף הם בניינים נאים למפעליהם. איך הגדיר זאת אחד מוותיקי הענף? מולדבסקי חולל את מהפיכת ''המראה החדש'' של תעשיית היהלומים הישראלית.
ומי שמכיר את המתרחש בתוך המפעל בקרב העובדים, יודע שהדבר גם משתלם. כי לאריה יש יחס לא רק למראה החיצוני. הוא מקפיד גם על יחסים תקינים והוגנים עם עובדיו והם גומלים לו בעיבוד טוב יותר ובתוצרת משופרת יותר.
נוהג הוא לומר: ''אני מאמין בטיב התוצרת. אם האבן מלוטשת יפה, היא גם נאה יותר וקל יותר לשווק אותה''.
06.1970 גיליון היהלום