היהלום הנדל''ני הנוצץ של קבוצת מולדבסקי

לחברת יהלומי גבעתיים מקבוצת מולדבסקי יש מכרה יהלומים תחת היד: ביהמ''ש אישר את פסק הבוררות של יחזקאל פלומין, שחייב את חברת אמבלייז לשלם לה 4 מיליון שקל עבור שכירות ב''בית מולדבסקי'' בגבעתיים

לחברת יהלומי גבעתיים מקבוצת מולדבסקי יש עוד כמה ''יהלומים'' מעבר לאלה שהם מוכרים ומלטשים. אחד מהם הוא ''בית מולדבסקי'', שברחוב כורזין 1 בגבעתיים. חברת אמבלייז סיסטמס, עוסקת בפתרונות העברת מדיה עשירה לחברות טלקום, נוסדה ב-94' והונפקה בבורסה בלונדון שנתיים אחר כך, ומאז היא שוכרת שטחים בבניין. מעת לעת הורחבו השטחים המושכרים והוארכו תקופות השכירות.
ב-2001 ניהלו הצדדים מו''מ לקראת שכירות שטח נוסף בבניין, ובמסגרת זו הוסכם לאחד את החוזים השונים כדי להשיג אחידות במועדים ובתנאי השכירות. ביוני 2002, באמצע תקופת השכירות, העבירה אמבלייז את פעילותה למשרדים חדשים ברעננה, מבלי ליידע את המשכירה על כך, ובחודש אוקטובר 2002 חדלה מלשלם את דמי השכירות.

יהלומי גבעתיים תבעה מאמבלייז לשלם כמיליון שקל דמי שכירות לתקופה שבין נובמבר 2002 עד מרץ 2003, וחוב דמי אחזקה לאותה תקופה בסך 76,276 שקל. עוד דרשה פיצוי מוסכם בסך 830 אלף שקל וסעדים הצהרתיים המורים לאמבלייז לשלם סכומים שונים. הסכסוך הועבר לבורר, עו''ד רו''ח יחזקאל פלומין, שחויב לפסוק לפי הדין המהותי ושוחרר מסדרי הדין ודיני הראיות.

בתום 20 חודשי בוררות, שכללה עדויות רבות, ובהן של אלי רייפמן, בעל השליטה והמנכ''ל של אמבלייז, דחה הבורר את טענתה, לפיה אולצה להסכים לתנאי החוזה המאריך את תקופת השכירות מעבר למועד פינוי המושכר המתוכנן, ביוני 2002, בעקבות הפעלת הלחץ של המשכירה. הוא קיבל את טענת עוה''ד אמיר עמר וטל הרץ ממשרד רון גזית, רוטנברג ושות', לפיה החוזה לא בוטל כדין ולא הוכחו פגמים בכריתתו. הוא קיבל את התביעה לתשלום דמי השכירות והאחזקה, ודחה את הדרישה לתשלום פיצוי מוסכם.

פלומין קיבל את התביעה גם ביחס לסעדים ההצהרתיים, והבהיר שמדובר בחיובים מאפריל 2003, כאשר חוזה השכירות עדיין חל על שטחים מסוימים שאמבלייז טרם פינתה, נכון למועד מתן פסק הבוררות. מחיובים אלה, קבע, יש לנכות דמי שכירות שהתקבלו מדיירי משנה ולהוסיף ריבית פיגורים בשיעור הנקוב בחוזה. ואולם, הוא לא גילם את החיובים לסכום כספי ונימק: ''עלה בליבי הספק אם אכן מוקנית לי הסמכות להמשיך ולהיזקק להמשך ההליך''.

אמבלייז הגישה למחוזי בקשה לביטול חלקי של פסק הבורר, וטענה באמצעות עו''ד עמירם גיצלטר, כי הבורר חרג מסמכותו בכך שלא פסק לפי הדין המהותי בשלושה עניינים.

השופטת רות שטרנברג-אליעז קיבלה חלקית את העתירה, וקבעה כי ''הבורר נימק היטב את פסק הבוררות''. עם זאת ציינה, כי ''הבורר השאיר סעדים 'הצהרתיים' מסויימים בעינם, ובכך יצר קושי באכיפת הפסק באמצעות הליכי הוצאה לפועל. הבורר הנכבד היה ער לעניין זה, אולם מצא לראוי להסתפק בקביעה מפורטת של מרכיבי החיובים הכספיים, אשר ינחו את הצדדים בעריכת החישוב האריתמטי''.

''אין ספק'', הוסיפה, ''כי עריכת חישוב אריתמטי של חיובי אמבלייז, נדרשת להשלמת מלאכת הבורר. למעשה, מדובר בפעולות אריתמטיות פשוטות. כימות הסעד ההצהרתי שלגביו לא הועלתה טענה של חריגה מסמכות, לסכומים ברי פירעון, אינה מהווה חריגה מסמכות. בעוד שסכום התביעה חשוב לגבי קביעת בית המשפט המוסמך וחישוב אגרות המשפט, שונה המצב בתכלית כאשר מדובר בבוררות. שני המרכיבים, קרי, הסמכות והאגרה, אינם רלבנטיים להליך הבוררות''.

השופטת הורתה להחזיר את הפסק לבורר, כדי שיגלם את ''הסעדים 'ההצהרתיים' לסכומים אריתמטיים, על-פי ההנחיות שהותוו על ידו בפסק הבוררות''. היא אישרה את חלקו של פסק הבוררות, הנוגע לחיוב כ-1.1 מיליון שקל בגין דמי שכירות ואחזקה, שבצירוף יתר הסעדים, הפרשי ההצמדה, הריבית והמע''מ מגיעים ליותר מ-4 מיליון שקל (ה.פ. 1541/04).

26.05.2005 גלובס